Ktouboth
Daf 13b
הלכה: וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים כול'. 13b רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתִין לְעִנְייָן קָדְשֵׁי הַגְּבוּל. אֲבָל לְעִנְייָן מִשְׁפָּחָה וּלְקוֹדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. וְהָא תַנֵּי. מַעֲלִין לִכְהוּנָּה לִלְוִיָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד. נִיחָא לִכְהוּנָּה לִלְוִיָּה. לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לְעִנְייָן מִשְׁפָּחָה. לִיתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: notre Mishna (disant qu’un seul témoin suffit pour attester que c’est un cohen) vise seulement les saintetés inhérentes au sol (telle que l’oblation); mais au point de vue de la famille et des consécrations du Temple, il faut 2 témoins pour cette constatation. Mais, n’a-t-on pas enseigné, qu’il suffit d’un témoins pour élever quelqu’un au sacerdoce, au titre de lévite, ou de simple israélite? Or, on peut supposer la restriction à certaines redevances particulières pour le cohen et le lévite; mais est-ce que pour l’Israélite, il ne s’agit pas exclusivement de la question de famille? -Non plus, fut-il répondu, car il peut s’agir seulement de savoir s’il y a lieu de lui donner la dîme des pauvres, ou non.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דקתני דעד אחד נאמן בכהן:
לענין קדשי הגבול. להאכילו בתרומה הוא דנאמן:
אבל לענין משפחה. ליוחסין ולהאכילו בקדשי המזבח צריך שני עדים להעיד עליו שהוא כהן:
והא תני מעלין וכו' ניחא. דלכהונה מפרשינן היינו לתרומה:
ללויה לישראל ולא לענין משפחה. על כרחך דלענין משפחה מיתפרשא להשיאו אשה כשירה וקתני מעלין ע''פ עד אחד:
ומשני ליתן לו מעשר עני. הוא דקאמר דעד א' נאמן ולא לענין משפחה והא דלא משני ללויה למעשר ראשון משום דס''ל מעשר ראשון לכהנים כדלקמן:
שְׁתֵּי חֲזָקוֹת לִכְהוּנָּה בְארֶץ יִשְׂרָאֵל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְחִילּוּק גְּרָנוֹת וּבְסוּרִיָּה נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם אֲבָל לֹא חִילּוּק גְּרָנוֹת. עַד מָקוֹם שֶׁשְּׁלוּחֵי הַחוֹדֶשׁ מַגִּיעִין עַד נִמְרִין וּבָבֵל כְּסוּרִיָּה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין שָׁם. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כְּשֵׁם שֶׁהַתְּרוּמָה חֲזָקָה לִכְהוּנָּה כָּךְ מַעֲשֶׂר רִאשׁוֹן חֲזָקָה לִכְהוּנָּה. וְהַחוֹלֵק עַל פִּי בֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה לִכְהוּנָּה. אֲנִי אוֹמֵר. תְּרוּמָה נָֽפְלָה לוֹ מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.
Traduction
– Deux faits servent de présomption au sacerdoce en Palestine: l’acte de lever les mains pour le bénir (le peuple), et la réception des parts sacerdotales en grange; mais en Syrie (voisinage de la Palestine), le 1er acte seul subsiste, non le second, jusqu’aux localités où se rendent les messagers de la néoménie, savoir jusqu’à Nimrin et jusqu’à Babel en Syrie. Selon R. Simon b. Eléazar, la bénédiction sacerdotale sert aussi de présomption à constater que c’est un cohen dans Alexandrie, à l’époque où le tribunal, y siège. R. Simon b. Gamliel a enseigné; comme la prise de l’oblation est une présomption que le preneur est cohen, la même présomption existe pour l’acceptation de la 1re dîme; mais la réception de l’oblation par suite d’un partage judiciaire (après décès) n’est pas un indice concluant, car il peut arriver que l’oblation soit échue en partage à cet homme, par héritage de son grand père maternel, qui était un cohen (non l’héritier).
Pnei Moshe non traduit
שתי חזקות לכהונה. להעיד עליו שהוא כהן:
בארץ ישראל. ששם בתי דינין קבועין ובודקין:
נשיאות כפים. אם ראוהו נושא כפיו או שחלק תרומ' בגרנות:
ובסוריא. ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד וחיברה לא''י וקסבר האי תנא כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ותרומה דידה לאו דאורייתא והילכך נשיאת כפים הוי חזקה אבל לא חילוק גרנות:
עד מקום ששלוחי החדש מגיעין. להודיע לגולה יום שקידשו ב''ד את החדש לעשות פסח בזמנו והן היושבים בתוך מהלך ט''ו יום:
עד נמרין. שם מקום הוי נשיאת כפים חזקה לפי שב''ד קבוע שם לקבל שליחות החדש של ב''ד הגדול:
ובבל כסוריא. דהוי נמי חזקה בנשיאת כפים לפי שיש שם ישיבה וב''ד קבוע ובודקין אחר נושאי כפים:
אף באלכסנדריאה. של מצרים בראשונה שב''ד היו יושבין שם ובודקין:
כך מעשר ראשון חזקה בכהונה. והיינו בתר דקנסינהו עזרא ללוים ויהבי מעשר לכהנים וכגון דיהבי ליה בתורת חלוקה:
והחולק על פי ב''ד. ירושה עם אחיו ונטל תרומה בחלקו אינה חזקה לכהונה שאני אומר הך תרומה לאו מחלק ירושת אביו אלא מאבי אמו כהן נפלה לו:
Ktouboth
Daf 14a
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֵימָתַי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין מַעֲלִין לִכְהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
Traduction
R. Juda dit: on n’élève pas au sacerdoce sur l’assertion d’un seul témoin. C’est seulement vrai, dit R. Eléazar, lorsqu’il y a la moindre contestation à cet égard; mais s’il n’y en a pas, un seul témoignage suffit pour élever au sacerdoce. R. Simon b. Gamliel dit aussi au nom de R. Simon, fils de chef ou assesseur (du même nom): une attestation suffit pour élever au sacerdoce.
Pnei Moshe non traduit
מתני' רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע''פ עד אחד. אפילו היכא דליכא למיחש לגומלין וכ''ש בהא דאמר ת''ק לעיל ובזמן שהן מעידין זא''ז דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך:
במקום שיש עוררין. שקורין עליו שם פסול ואין ערער פחות מב' כדמפרש ר' יוחנן בגמרא:
מעלין. היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לת''ק דר' יהודה:
רשב''ג אומר מעלין לכהונה ע''פ עד א'. בבבלי פריך רשב''ג היינו ר''א דודאי במקום שיש עוררין לא אמר ר''ש דחד נאמן ומסיק דפליגי בפלוגתא דרבי נתן ורבנן אם מצטרפין לעדות וכגון דמוחזק לך באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה אע''פ דקול בעלמא הוא משום דמעלה הוא בתרומה עד שיבדקו הדבר ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ואסקיניה דבמקום קול הוי חד נאמן ואתו בי תרי ואמרו בן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן מעליא הוא דר''א סבר אין מצטרפין לעדות בשנים אם בא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והוי כעדות אחד ואין מעלין במקום שיש עוררין ורשב''ג סבר מצטרפין עד אחרון עם העד הראשון ואמרין אוקי תרי דאמרי כהן הוא להדי תרי דאמרי בן גרושה הוא ואוקי גברי אחזקתי' כיון דמוחזק לן באבוה שהיה כהן והלכה כרשב''ג:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן מוּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרָקוֹם כָּל הַכֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת וְאִם יֵשׁ עֵדִים אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁאֵין אָדָם נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הַמָּעוֹן הַזֶּה לֹא זָזָה יָדָהּ מִיָּדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ הַגּוֹיִם לִירוּשָׁלֵם וְעַד שֶׁיָּֽצְאוּ. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם מֵעִיד עַל עַצְמוֹ.
Traduction
Une femme emmenée en captivité par des païens à cause d’une question d’argent (109)Et par égard pour l'argent, on ne lui aura rien fait reste permise à son mari (au retour); mais si c’est pour une question de pénalité corporelle (110)En raison du danger capital, il est possible qu'elle se soit laissé faire, elle devient interdite au mari. Dans une ville assiégée, prise d’assaut, caracwmo'' toutes les femmes de Cohen présentes deviennent interdites à leur mari (111)La femme violentée est désormais impropre au Cohen. Si des témoins attestent leur pureté, fût-ce un esclave ou une servante, on les croit. Seulement, on ne croit pas l’homme pour lui-même. Ainsi, R. Zekharia, fils du boucher (un Cohen), dit (au sujet de sa femme, lors de la prise de Jérusalem): ''Par ce (saint) Temple (je le jure), sa main n’a pas quitté la mienne depuis l’entrée des païens à Jérusalem jusqu’à leur départ (112)Voir Jos Derenbourg, dans Ben-Chanania, Forschungen des Wissenschaftl Talmud-Vereins, n° 9, 1866, col 146-7''. On lui observa que l’on n’est pas admis à attester pour soi-même.
Pnei Moshe non traduit
מתני' על ידי ממון מותרת לבעל'. דמרתתי להפסיד ממונם ואין מפקירין אותה ובבבלי מחלק דוקא כשיד ישראל תקיפה על העכומ''ז אז מותרת אפילו לבעלה כהן ולא דמי לשבויה משום דמתפחדין להפסיד ממונם אבל כשיד העכומ''ז תקיפה אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה אם היה כהן ואם בעלה ישראל מותרת בכל ענין דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה לא חיישינן שמא נתרצית:
ע''י נפשות. שהיתה נדונת למות:
אסורה. אפי' לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצו כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגנה:
כרקום. מצור תרגום כרכומה:
פסולות. אסורות לכהן דלבעול יש פנאי דתקיף להו יצרייהו ואשת כהן שנאנסה אסורה:
אפי' שפחה. חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה:
שאין. כמו ואין ומילתא אחריתא. היא דאין אדם מעיד ע''י עצמו אם העיד על שבויה שהיא טהורה ה''ז לא ישאנה אם הוא כהן מפני החשד. ואם פדה אותה מן השבי בממונו ה''ז מעיד עליה ונושאה דלא שדי אינש זוזי בכדי ואם לא ידע שהיא טהורה. לא נתן ממונה עליה:
המעון הזה. דרך שבועה היא:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַעֲלִין כול'. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין עִרְעֵר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בְאֶחָד יוֹרִידוּ אוֹתוֹ בְאֶחָד. וְאִם בְּשֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם אֲפִילוּ כַמָּה לֹא יוֹרִידוּ אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי הוּנָה. אַתְייָא כְרַבָּנִין דְּתַמָּן. בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּהָכָא וּכְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. כְּשֵׁם שֶׁמַעֲלִין אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: la contestation devra être suscitée par au moins 2 personnes (pour en tenir compte). A quel cas est-ce applicable, demanda R. Aboun, b. Hiya? Si l’élévation a eu lieu d’après un seul avis, une seule opposition (annulant l’autre) devrait suffire à faire rétrograder cet homme? Si l’élévation a été effectuée selon l’avis de 2 témoins, quel que soit ensuite le nombre des opposants, la 1re décision prise devrait subsister? Cette objection, répondit R. Houna, est fondée d’après l’avis des rabbins émis plus haut (§ 2, où il est admis qu’une décision prise régulièrement, mais contestée plus tard, ne sera plus infirmée); tandis que les rabbins d’ici, ainsi que R. Nahman b. Jacob, sont d’avis d’accueillir la contestation de 2 témoins, énoncée contre un cohen, aussi bien que 2 témoignages ont suffit à l’élever au sacerdoce.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין ערער פחות משנים. ערער דקאמר ר''א דוקא בשנים שערערו:
מה אנן קיימין. בהא דקאמר דאין ערער פחות משנים:
אם בשהעלו אותו באחד. כגון שלא היו מכירים אותו ולא הוחזק לן באבוה דכהן הוא והעלו אותו ע''פ עד אחד א''כ יורידו אותו נמי באחד דאוקי חד לגבי חד והא לית ליה חזקה ולמה לי ערער תרי:
ואם בשהעלו אותו. מתחילה בשנים אפי' באו אח''כ כמה עדים וערערו לא יורידו אותו מאחר שנתקיימה עדות הראשונים:
אתייא כרבנן דתמן. כרבנן דאמרי לעיל הלכה ב' גבי ראובן שאוכל שדה בחזקת שהיא שלו כו' דאמר התם רבנן דתמן סברי משעה שיצאת בעדות ברור' יצאת וה''נ הא דמקשת דאפילו כמה עדים לא יורידו אותו זה אינו אלא לרבנן דהתם דסברי כך כיון שהעלו אותו ע''פ ב' עדים ויצא הדין בעדות ברורה שוב אין מורידין אותו דחיישינן לזילותא דבי דינא:
ברם רבנן דהכא וכרב נחמן בר יעקב. דס''ל התם אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזיר ליה לראובן דלא חיישינן לזילותא דבי דינא וה''נ כשם שמעלין אותו בב' דאתו מעיקרא כך מורידין אותו אם באו שני' אח''כ וערערו:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֵעִיד רִבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב עַל תִּינּוֹקֶת שֶׁהוּרְהֲנָה בְאַשְׁקְלוֹן וְרִיחֲקוּהָ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה. וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. לְפִי שֶׁהָעֵדִים מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. הָא אִם אֵין עֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה לֹא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא בְהִירְהוֹן שֶׁהָרַבִּים נוֹהֲגִין לוֹ בְהֵתֵר.
Traduction
On a enseigné ailleurs (113)(Eduyot 8, 2): R. Yossé le Cohen et R. Zekharia, fils du boucher, ont attesté qu’une enfant s’est trouvée retenue comme otage parmi des païens à Ascalon; les gens de sa famille l’écartèrent pour cela du sacerdoce (du droit d’épouser un cohen), et pourtant, les témoins précités attestèrent qu’elle n’avait été ni enfermée avec personne, ni rendue impure (restant apte au sacerdoce). C’est donc, en vertu de ce témoignage, que cette fille reste apte à épouser un cohen; mais ne le serait-elle pas sans ce témoignage? (Notre Mishna ne commence-t-elle pas par énoncer qu’une captive ''reste permise'')? Il y a une distinction à établir ici, répondit R. Eleazar, en ce que l’enfant laissée en gage sera considérée par la plupart des gens comme chose permise (qui, à défaut de rachat au moment fixé, reste au possesseur; il faut donc un témoignage spécial attestant qu’elle est restée pure).
Pnei Moshe non traduit
גמ' שהורהנה. שנתמשכנה בידי עכומ''ז:
וריחקוה בני משפחתה. מן הכהונה:
ועדיה מעידין וכו'. אותן עדים שהעידו שהורהנה. ותנינן התם. דאמרו להם חכמים אם אתם מאמינים שהורהנה תאמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה:
ומדייק הש''ס דטעמא לפי שהעדים מעידין אותה הא אם אין עדים מעידין לא. ואסורה לכהונה וקשיא על מתני' דקתני על ידי ממון מותרת דקא ס''ד לא שני לן בין הורהנה לנחבשה:
שנייה היא בהירהון. דכיון שהרבים נוהגין לו בהיתר כלו' שנעשה להם כהיתר ונוהגין. כן מדעת להרהן אצלם וכיון דהגיע זמן ולא נפדית הרי היא של עכומ''ז בדיניהן ומשום הכי בעינן עדים מעידין שלא נטמאה אבל מתני' דנחבשה ואינה נחלטת להם הילכך מותרת ולא בעינן עדים:
עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה. רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרַב חָמָא דִּכְפַר תְּחֻמִין בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. וְהוּא שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ לֹא נִגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵשֶׁת לֵיסְטֵיס כְּלֵיסְטֵיס.
Traduction
Si c’est pour une question de pénalité corporelle, est-il dit, la femme sera interdite au mari''. R. Judan fils de R. Hama du village de Tehomin (114)Même nom en (Taanit 1, 7) dit au nom de Hiskia: il faut, de plus, que la sentence capitale ait déjà été prononcée (de sorte que la femme, livrée à l’abandon, a pu faillir). Selon R. Yohanan, il en est ainsi même lorsque la sentence de mort n’a pas encore été prononcée. On a dit au nom de R. Yohanan: la femme d’un brigand lhsth'' pris, devra être considérée comme étant dans le même cas du condamné à mort (soupçonnée d’être devenue impure).
Pnei Moshe non traduit
והוא שנגמר דינה. דאז כהפקר היא וחיישינן שמא נתרצית מחמת פחד:
אשת ליסטים כליסטים. ואפי' היא לא נתחייבה להריגה אלא שבעלה נתפס מחמת ליסטות היא נמי כהפקר מפני שדרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהם:
אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִיָּמַיי לֹא הֵעַדְתִּי עֵדוּת. וּפַעַם אַחַת הֵיעַדְתִּי וְהַעֲלֵיתִי עֶבֶד לִכְהוּנָּה. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח מִפִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. חַד לִכְהוּנָּה וְחַד לִלְוִיָּה. חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְרִבִּי אִילָא. אָמַר לֵיהּ. בְּנִי הוּא זֶה וְכֹהֵן הוּא. אָמַר לֵיהּ. בִּנְךָ הוּא וְאֵינוֹ כֹהֵן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֶאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. אָמַר לוֹ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה הוּא אוֹ בֶן חֲלוּצָה הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. אָכֵין אָמַר לֵיהּ. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֵאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ. וְייֵעָשֶׂה כְהַרְחֵק עֵדוּת וִיהֵא נֶאֱמָן עָלָיו. אָמַר לֵיהּ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה הוּא. לֹא כֵן אָֽמְרוּ. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח מִפִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. נֵימָא. מִשֶּׁהֶעֱלָה רִבִּי אָח מִפִּי אָחִיו. 14a אֲפִילוּ תֵימָא בֶּן מִפִּי אָבִיו. לַלְּוִיָּה.
Traduction
R. Ismaël b. R. Yossé dit: il ne m’est arrivé de ma vie d’avoir à présenter un témoignage, sauf une fois, afin d’attribuer à un esclave le privilège sacerdotal de manger l’oblation. R. Isaac b. Haquoula dit: Rabbi et R. Simon b. Rabbi professent deux avis à ce sujet; d’après l’un, on éleva un frère à ce rang, selon l’assertion de l’autre frère (disant qu’il est cohen); d’après l’autre, on éleva son fils à ce rang par le dire de son père: l’un avait en vue le titre sacerdotal; l’autre, les attributs de lévite. Un homme se rendit un jour chez Rabbi, et en lui présentant son enfant, lui dit: ''Voici mon fils, et c’est un cohen''. Je te crois, que c’est ton fils, lui répondit Rabbi, mais cela ne suffit pas, pour en faire un cohen. Quoi! lui dit R. Hiya le grand, si tu lui ajoutes fois pour déclarer que c’est son fils, tu devrais reconnaître que c’est un cohen; et si tu ne crois pas que ce soit un cohen, comment supposer que c’est son fils? Je ne mets pas en doute que c’est son fils, répondit Rabbi; seulement il se peut qu’il lui soit né d’une femme qui avait été répudiée, ou qui avait déchaussé un beau frère (dont l’enfant devient impropre au sacerdoce). Selon R. Abin, la réplique de R. Hiya avait été développée en ces termes: Si tu crois que c’est son fils, tu dois aussi lui ajouter foi pour le titre sacerdotal; et si tu ne le crois pas sous ce dernier rapport, ne le crois pas non plus en son assertion que c’est son fils; or, ce serait établir un éloignement de témoignage (puisqu’il suffirait d’un seul témoin disant que c’est un cohen), et par conséquent, on doit ajouter foi au père pour le tout? -Non, répondit R. Hiya, puisqu’il a déclaré que c’est son fils, je le crois sur ce point seul, en ajoutant qu’au point de vue du sacerdoce, cet enfant a pu naître d’une femme répudiée, ou ayant déchaussé (de sorte qu’il serait impropre). Mais R. Isaac b. Haqoula ne vient-il pas de dire au nom de Rabbi et de R. Simon b. Rabbi que l’un éleva un frère à la dite dignité par l’assertion de son frère, l’autre éleva un fils par l’assertion de son père? Or, puisque ce dernier point est contesté, n’en faut-il pas conclure que Rabbi parle seulement de l’élévation d’un frère selon l’assertion de son frère? -Non, il a pu parler aussi de l’élévation d’un fils sur l’assertion d’un père, mais il s’agit seulement des attributs du lévite.
Pnei Moshe non traduit
והעליתי עבד לכהונה. ובבבלי מסיק בסוף פירקין דה''ק בקשו להעלות דחזי העבד אוכל תרומה באתריה דר' יוסי דס''ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ואזיל ואסהיד באתריה דר' יהודה דס''ל מעלין וגריס התם ר''א בר' יוסי:
ה''ג א''ר יצחק בן חקולה רבי ור''ש ברבי וכו' חד לכהונה. אחד העלה לכהונה וא' ללויה ולקמן מפרש לה:
חד בר נש אתא לגבי דר' גרסינן:
בנך הוא. נאמן אתה להחזיקו בבן שלך ואין אתה נאמן להעלותו לכהונה. ואם אין את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו. ולא יהא נאמן כלל אפינו להחזיקו בבנו:
א''ל בנו הוא וכו. כלומר דשמא אחת מן הפסולות נשא ובנו זה חלל הוא ולפיכך אינו נאמן להעלותו לכהונה:
אכין א''ל. כן השיבו ר' חייא לרבי:
אם מאמינו וכו'. ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו:
ויעשה כהרחק עדות. כלומר יהא נאמן על הכל דמתוך שהיה רוצה היה נעשה כהרחק עדות שלא היה מודה שהוא בנו והיה נאמן להעלותו על פיו שהרי מעלין לכהונה ע''פ עד אחד:
בנו הוא. כלומר שכיון שהודה שהוא בנו שוב לא מהימנינן ליה במגו וחיישינן שמא חלל הוא:
לא כן וכו'. ומדייק הש''ס על דאמר לעיל חד העלה אח כו' ונימא דודאי מה שהעלה רבי אח ע''פ אחיו היה כלומר דהרי ר''ש ברבי לא פליג אאבוה ורבי הא ס''ל דאין אב נאמן על הבן להעלותו לכהונה וא''כ תסתיים דר''ש ברבי העלה אח מפי אחיו:
אפי' תימר בן מפי אביו. הוה בעובדא דר''ש ברבי וללויה העלהו ולא לכהונה. והיינו דקאמר לעיל חד לכהונה אח מפי אחיו וחד ללויה בן מפי אב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source